יליד מאי 1953. ישראל. ילדות מאושרת בנווה מגן, שכונת צבא הקבע של רמת השרון. 1971 גיוס לשריון. במלחמת יום הכיפורים מ"מ ברמה"ג. פציעה קרבית ביום ראשון, 7 באוקטובר. ב-22 באוקטובר חזרה למעגל הקרבות בגזרת "אפריקה" (מצרים). בשנת 1975 מסיים את השרות הצבאי כסגן מפקד פלוגה בחטיבה 188 ומיד אחר כך הופך למפקד פלוגה במילואים.
את השנה הראשונה באזרחות מעביר כמאבטח מטוסים באל על, מתחתן, עובר לאנגליה ומנהל בלונדון את תעבורת מאבטחי האוויר של אל על. בשנת 1979 חוזר לישראל. גירושין מאישה מס' 1 ו"המרה מקצועית" – עמר בר-לב, חבר ילדות, באותה שנה מפקד גוף המילואים של סיירת מטכ"ל, "גונב" אותי אליו, מאמין שמעטפת כישורים מוטוריים, שמלווה אותי משחר נעוריי, מתאימה ל"יחידה". חשיפה ראשונה, אינטנסיבית, לעולם הג'יפים. משתחרר בחלוף שנה בקבע, עוסק בעבודות מזדמנות בתחום הביטחון ומחליט להגשים חלום ילדות.
בשנת 1981 אוסף את עצמי, מלווה בהספדים קורעי לב של מכרי ומוקירי זכרי, עובד שלושה חודשים בבית חרושת לדגים בצפון הרחוק של נורבגיה, וחוסך מספיק כסף שמאפשר לי לקנות אופנוע מרוץ אמיתי (ימהאה TZ350), אתו אני מתחרה על מסלולי הכביש של האי הבריטי.
בחלוף שנתיים חוזר לישראל ומתגייס לסיירת שלדג בתור מפקד גוף הניוד המבצעי שלה. בשנת 1985, אחרי כשנה וחצי בשלדג, ממשיך הלאה.
בין השנים 1985- 1988 עושה הסבה מקצועית נוספת. מדריך טיולים. מגורים באילת. שלש שנים של אושר מתמשך במסגרת חברת הטיולים 'נאות הכיכר' הן כמדריך, הן כמנהל האופרציות בסיני. בשנת 1988 מחליט לעבור לרשות שמורות הטבע ומתמנה למנהל שמורת הטבע בעין גדי בתקופת שיא הנמרים שלה. אחרי שנה וחצי של ניהול מבקש לחוות את עבודת הפקח האזורי, עוזב את עין גדי, יורד בשנית לאילת ומתמנה ל"פקח הנחלים הגדולים". תוך כדי עבודה, שכולה מנגינת קסמים, מוצא חלונות זמן דחוקים לכתוב מאמרים עבור מגזין האופנועים 'מוטו' ומשלח לחופשי את ספר הביכורים שלי – "לחיות עם אופנוע". מדריך שימושי לאופנוענים.
לקראת סוף 1991 למרות הבטחה לעצמי שזה בדיוק המקום הראוי להזדקן בו, בין מישורי חמאדות אינסופיים, ערוצי ענק ומדבר פרוץ, מכיר את תמי, לוחש שלום אחרון לגבי המים, עצי השיטה, הצבאים ובקעת צחיחה האחת ויחידה, מותיר מאחורי אהובה נבגדת, ובשם אהבה גדולה ממנה אורז את עצמי לא מסתכל אחורה ועולה למרכז.
1992 גיוס חוזר לקבע. רס"ן. מפקד הניוד המבצעי בסיירת מטכ"ל. מגורים בכוכב יאיר. בסיום שנת קבע ביחידה חוזר לאזרחות ומתמנה למנהל השיווק וההדרכה של יבואני רכב השטח לנדרובר בישראל. תפקיד אותו אני ממלא כארבע שנים. בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים מחליט לחוש, בטעימות קטנטנות, את עולם מרוצי השטח בישראל. משתתף בשלושה מרוצי אופנועים. מסיים שניים מהם במקום הראשון. משתתף במרוץ מכוניות אחד (המקצה הישראלי של "ראלי הפרעונים"). מסיים במקום הראשון.
במהלך עבודתי, שעיקרה החדרת הלנדרובר לישראל, מוצא זמן לכתוב שני ספרי טיולים יעודים לרכבי שטח ('יוצאים לשטח' ו'חוזרים לשטח') וגורם, במלוא הצניעות המתבקשת, למהפכה של ממש בעולם טיילות השטח הממונעת בישראל. בשנת 1997 מחליט שמיציתי את חיי השכיר ופותח, בצוותא עם שותף ואחר כך לבד, בי"ס להדרכות נהיגה מתקדמות בכביש ובשטח. מדריך במסגרות פרטיות, מוסדיות וביטחוניות על כל סוגי כלי הרכב. בין לבין ממשיך בכתיבת ספרי טיולים ועד שנת 2007 "חוגג" שמונה כאלה בצוותא עם שני ספרי חילוצים ו…ספר ילדים (משהו בשביל הנשמה הפרטית שלי ולתפארת הדור הצעיר).
במקביל לכל אלה משמש בוחן ראשי לרכבי שטח במגזין הרכב המוביל בישראל 'אוטו' ( 1999-2004) ומרצה בפורומים שונים ומגוונים בנושאי ג'יפאות וטיילות.
2007 מחוללת מפנה נוסף בחיי. שרידי חטיבת השריון 188 פונים אלי שאעשה מעשה ואמקם את סיפורם, הלא ידוע, במקום הראוי לו מקדמת דנא, על מדפי הזיכרון והשיח הציבורי. בספטמבר 2009, ראש השנה תש"ע, יוצא לאור "על בלימה" הספר אותו כתבתי עבורם, למען יגידו בגת ויבשרו בחוצות אשקלון. מאותה שנה, אני מחלק את עיתותי בשלושה מישורים עיקריים: טיילות וג'יפאות. חקר מלחמות ישראל. סיורים והרצאות בעקבות "על בלימה". בימים אלה השלמתי את כתיבתו של ספר נוסף, קורותיה של טייסת הקרב 201 ("האחת") במלחמת יום הכיפורים. לאחרונה נתבקשתי לאגור כוחות לכתיבת שני ספרים נוספים: האחד… על מלחמת יום הכיפורים. השני, על מלחמת לבנון הראשונה.
חי, ובאושר רב, מעל 22 שנים, עם תמי הפרטית שלי (אישה מס' 2). אוהב אהבה גדולה את רועי, החיל הפרטי שלי (שריון כמובן) ואורן הנסיך הקטן מכיתה ח'. מתמרן כמיטב יכולתי (מול אבא אחר, מדהים), בניסיון חינוך, ונתינת חיבה ואהבה לשתי הבנות הגדולות של תמי מנישואיה הקודמים (שירן, סטודנטית לפסיכולוגיה. לירון, סטודנטית לריפוי בעיסוק). פעיל במילואים (התנדבות) באותה "יחידה" ובאותם תחומים אהובים עלי. מרבה בפעילות התנדבותית עבור ילדים ונוער בסיכון.
שלכם,
אבירם ברקאי
מאי 2013
תגובות אחרונות