בין האיסוזו לדי-מקס
צוהרי יום, אי שם במשעולי שפלת יהודה. טל שביט (ז"ל), דג קר רוח ומחושב מתבונן בי בחיוך. "משהו, הטנדר הזה" הוא ממלמל בהשתאות. "משהו, משהו" אני מאשר.
דו-שיח אינטלקטואלי זה מתמצת את התחושה שהשתלטה עלינו, בתום מבחן דרכים, הראשון מסוגו בישראל, שנערך ליורש העצר החדש מבית איסוזו, טנדר ה-D-Max.
חודשים רבים לפני צוהרי אותו יום ישבו אנשי מחלקת הפיתוח והייצור באיסוזו תאילנד - הארץ שבה ממוקם מפעל הייצור לטנדרים – ושברו את הראש.
האיפון, הטנדר העכשווי של איסוזו, כך עודכנו המעצבים והמתכננים על ידי המנהלים, מוביל אומנם את טבלת המכירות בארץ הקודש אך בארצות אחרות ברחבי הכפר הגלובלי מצבו אינו מרשים במיוחד. יאללה לעבודה.
בשנת 2002 הגיח מפס הייצור בתאילנד טנדר חדש: D-Max נקרא הרך הנולד.
תוך שנה מיום היוולדו ביסס ה-די-מקס את מעמדו כ"ביצת הזהב" החדשה של תשלובת איסוזו, כך לפחות במולדתו, בשוברו את כל שיאי המכירות בתאילנד מאז ומעולם !!!
לפני מספר שבועות החל שיווקו בישראל. האם סיפור ההצלחה של האיפון הולך לחזור על עצמו?
במבט חיצוני
יער בן שמן, על עלוות עציו הירוקים, קיבל לתוכו יפיוף לא שגרתי – לא טל שביט שישב מאחורי ההגה, אלא טנדר 4X4 צבוע כחול מטאלי, נעול בחישוקי אלומיניום מבהיקים, וכולו משדר אווירודינמיות כובשת.
כבר ממבט ראשון – למרות הסתייגותי החריפה מכל רכב 4X4 שאינו דומה בזיו מרכבו לדיפנדר – לא יכולתי שלא להתרשם מקווי מתאר זורמים, הרמוניים, מרשימים. כך מכל זווית – גם במבט שני.
הפרופורציות בין תא המנוע, תא הנוסעים ותא המטען יפות עד מאוד. הדי-מקס משדר צירוף של כוח ואלגנטיות וחזיתו מזכירה עד מאוד רכבי שטח מהודרים: עם זווית נטייה גדולה של השמשה הקדמית, שבכה אלגנטית, מראות צד גדולות ופנסי חזית מלאי נוכחות.
לדגם המבחן הסתפחו משני צדדיו גם מדרגות סף, מבית יוצר מקומי, שנראות יפה להפליא ומסוגלות, כך למיטב הבנתי, לשמש גם נקודת משען למגבהים.
במבט פנימי
עוטה על מושביו גלימות עור ריחניות ומתהדר בפאנלים דמויי עץ, הממסגרים את צג שעוניו הסתבר כי הדי-מקס אותו קבלנו למבחן הנו הגרסא היוקרתית, המאובזרת ביותר, LS ייקרא שמה. וזו, טווסית שכמוה, מצרפת את הרושם החיצוני לזה הפנימי ומשאירה אותי בתחושה כאילו ולא היה זה טנדר אלא רכב מקו הייצור של רכבי הכבישטח.
לא להרבה זמן. בחינה מדוקדקת של חיפויי הפלסטיק בתא הנוסעים מגלה שבזאת הסתיימו קווי הדמיון עם רכבי כבישטח איכותיים. גם לוח השעונים, יפה ופונקציונלי כשלעצמו, אינו ממריא לשיאים שלא נצפו עדיין בממלכת הטנדרים.
בחינת האבזור הפנימי מגלה שמערכת החשמל סטנדרטית: מראות, נעילה מרכזית, חלונות. אהבתי לגלות שהטנדר שנבחן מצויד בפנסי ערפל מלפנים ומאחור ובגג שמש נפתח – יחיד בין כל מתחריו (רק בגרסה המפוארת).
מחלקת המושבים, כולם, חיזקה בי את הרושם שבכל זאת בטנדרים עסקינן: לא מספקים תמיכה מספקת לגב, כמו גם לרגליים. יושבי הספסל האחורי ימצאו אומנם מרחב תמרון מעט גדול משל מתחריהם, אך עדיין לא באמת מספק. "בעלי קומה" (טל שביט, 1.94, כבר אמרתי?) יימצאו את ברכיהם משפשפות את המושבים הקדמיים ואת ראשם כמעט ומתנגח בחיפוי התקרה.
בין שני המושבים הקדמיים מצאתי תא אחסון מרכזי, בעל מידות צנועות למדי ובו מחזיקי כוסות ליושבים מאחור. אם בענייני אבזור עסקינן בדי-מקס ממוקמים 2 שקעי מתח, מחזיקי כוסות נוספים הצמודים לדלתות הקדמיות, תאורת קריאה לנהג ולנוסע ואפילו מראת איפור בסוכך השמש שמעל הנוסע (לשימוש נשותיהן האלגנטיות של המושבניקים בעמק יזרעאל…).
את כפתורי השליטה והבקרה מצאתי ידידותיים: במיקומם ובאופן ההפעלה להם, וכך גם את ההגה הניתן לכיוונון מעלה-מטה.
בכביש
עם התנעת הדי-מקס מתקבלת תחושה שיש לנו עסק עם בריון. יש בו משהו, בגרגור המנוע המאיים, שמצביע על שרירנות רבה. כבר בתחילת הנסיעה מסתבר כי המנוע לא מסתפק בהבטחה המרומזת ומחדיר את נהמותיו לתוך תא הנוסעים, במידה שמעל לרגיל. חבל.
ומה לגבי הביצועים המרומזים? טוב תודה. עם מנוע חדש ובאמתחתו 131 סוסים ומומנט נדיב של 30 קג"מ, ציפינו לשיפור גדול מול האיפון. לא התאכזבנו. בעצם קצת, בהתחלה. התגובה הראשונית לסחיטת המצערת מעט כבדה ומגושמת אבל מיד מתקן הדי-מקס את הרושם ובאמצעות 4 בוכנותיו, גל זיזים עליון, טורבו ואינטרקולר (חידוש מול האיפון), מעלה הדי-מקס את מהירות נסיעתו בקצב נאה עד מאוד (מן הסתם טוב יותר מכל מתחריו). על 100 קמ"ש הוא מתייצב ב2.000- סל"ד, קיק דאון במהירות 115 קמ"ש עדיין מוריד הילוך !!! ומהירות סופית – שנמדדה אי שם במסלול המרוצים הפרטי שלנו – הצביעה על 170 קמ"ש !!! טנדר?!
תיבת ההילוכים מעניקה יחסי העברה מעט ארוכים מהאיפון אותו החליף אבל מצאתי זאת רק לטובה. החלפת ההילוכים נעשית ביעילות, ללא מחאות ובכלל נראה שהתיבה האוטומטית נתפרה כמקשה אחת ייעודית, בדיוק כמו שצריך (מה שאי אפשר לומר על התיבה האוטומטית של האיפון).
מנוע ותיבת הילוכים יכולים לבוא לידי ביטוי על פלטפורמה מתאימה. לדי-מקס יש כזאת.
נכון, שלדת קורות פלדה, המשולבת במתלה קדמי עצמאי עם מוט מייצב ומוטות פיתול מלפנים וקפיצי עלים מאחור – אינם מבשרים פריצת דרך בתחום המתלים. הפתעה. עם בולמי זעזועים לא מקוריים מתוצרת OldManEmu האוסטרלי, שהורכבו ברכב המבחן (מסופקים כאופציה בתוספת תשלום בכל הדגמים); מרחק סרנים ארוך באופן יוצא דופן מול כל מתחריו 305 ס"מ (2.5 ס"מ ארוך יותר מהאיפון המפלצתי); וצמיגים בשרניים 245/70R16 – הרכב מתנהג למופת. שיכוך מהמורות הכביש סלחני במידה ראויה, וככל שמהירות הרכב גדלה כך מתחזקת ההרגשה כי הצליח להם באיסוזו – הדי-מקס הוא "חבילה מהודקת" היודעת לשמור על יציבות כיוונית, בכל תנאי הדרך.
הוסיפו לכך הגה נוח לאחיזה וקל לתפעול, המחזיר משוב יוצא דופן לנהג וחסר "נקודות מתות" והרי לכם טנדר שהוא תענוג לנהיגה.
במחלקת הבלמים מצאתי דיסקים מאווררים מלפנים ותופים מאחור. הבלמים תפקדו היטב: הגיבו בעוצמה המתאימה, לא התחממו ומערכת הABS- המשודכת אליהם, לא גלתה סימני היסטריה – נכנסה לפעולה בעיתוי המתאים.
אפילו משבי הרוח, המוכרים כל כך בטנדרים אחרים, נותרו ברובם מחוץ לתא הנוסעים. הוא שאמרתי נסיעה מהנה עד מאוד.
משתעשעים בשטח
הרבה רוכשי טנדרים מייעדים את רכבם לנסיעה בשטח. כך נוכחתי ממפגשי התכופים עמם בטיולים ובהשתלמויות. לא בכדי. קשוח, חזק ובעל נתוני פתיחה טובים הטנדר הנו ידידו הטוב של הג'יפאי.
הדי-מקס אינו שונה מהקולגות. אלא מאי? בדרכו להרוויח את המוניטין הנ"ל הוא צריך להרוויח את לחמו. וכאן מסתבר כי דווקא אחד מנתוני הפתיחה שעמדו לזכותו בכביש נמצא לו לרועץ בשטח: מרווח סרנים ארוך, יתרון שכזה בכביש, מהווה פתח לצרות בשטח. במשעולים זרועי מדרגות סלע מצאתי את גחונו של הדי-מקס נחבט ונאנק, לא פעם ולא פעמיים, במחאה על מפגשים לא רצוניים עם פני הקרקע. אפילו מרווח גחון נדיב במיוחד (225 מ"מ) לא הצליח לשבש את תדירות המפגשים הכואבים (מה שהחריף את תדירות המפגשים היו מגיני הגחון הלא מקוריים, טובים כשלעצמם, שהקטינו עוד יותר את מרווח גחונו).
ואז הפנינו את חרטומו לשבילים הפתוחים. כל עוד הנסיעה כוילה ל"בורר טיולים" – נסיעה איטית רגועה, זורמת - הדי-מקס התגלה כרכב נעים וידידותי: המנוע, ההילוכים, המתלים, ההגה, הבלמים – כולם המשיכו לתפקד עם אותה לווית חן שאפיינה אותם בכביש, משרים נינוחות והנאה על הנהג וסביבתו.
אך כל זה לא היה עדיין בבחינת חידוש עבורנו. גם המגנום, למיטב זכרוני, יודע לעשות את כל מה שהדי-מקס עושה ואפילו עם פחות מפגשים מהסוג המכאיב במרכבו התחתון.
החלטנו שהגיע הזמן ללחוץ קצת חזק יותר על דוושת התאוצה.
בסיומה של נסיעה כזאת, ועוד אחת, ועוד אחת (ובכלל שלא יסתיים לעולם…) מצאנו את עצמנו ממלמלים את משפטי הפתיחה של הכתבה, נשבעים זה לזה בזקן המבחנים הרבים שעברו תחת כפות רגלינו וידינו שמעולם לא עברנו "חווית טנדר" מהסוג שהדגים לפנינו הדי-מקס הזועם.
מה היה לנו שם? כל מה שהיה כל כך טוב בנסיעה הרגילה נהיה טוב עוד יותר בנסיעה המהירה. כפשוטו. לא משנה היכן נותב הדי-מקס – אם בשבילים כבושים רחבים וישירים, או באחרים: צרים, מלאי עקומות, מדרונות וסלעים דורשי רע – הדי-מקס נותר ידיד נאמן – נסע לאן שרציתי ועשה זאת בנינוחות שאינה מאפיינת טנדר.
יתר על כן, במהירות גבוהות בעליל ובפני שטח מהמורתיים ומלאי מהמורות הדי-מקס שמר על מעקב צמוד לפני הקרקע ולמעט פעם, או פעמיים, לא ניאות לסגור את מתליו. גדול. בקצרה חברים זו הייתה לנו באמת חוויה יוצאת דופן. חניך מצטיין.
אחר כך כשנרגענו מחוויית הנהיגה המשכרת יכולתי גם להתעמק בנקודות אחרות פחות בוהקות: דוושת תמך, שחסרה מאוד לכף רגלי השמאלית, נקודת רתום שחסרה בחלקו הקדמי של הרכב, בלימה עצמית לא מרשימה במהלכה של ירידה בעייתית.
טל הסב את תשומת לבי לדיפרנציאל מוגבל ההחלקה שמתפקד היטב. והתרשמתי לטובה ממנגנון הABS- – שרגיש במידה הנכונה בשטח. את כפתורי ההפעלה החשמליים של מערכת ה4X4 מצאתי ידידותיים ומשתפי פעולה ומצב חיווי ליחס קצר Low)) חידד עוד יותר את יחסי האוהד למערכת (ראו גם בוקסה). לסיום מצאתי שמתג בורר מצבי תיבה אוטומטית מספק כאן, כמו בטרופר, אפשרות להתחיל נסיעה בהילוך שלישי. מצוין.
אחר כך החלה השמש לנטות מערבה, והצללים התארכו וזה היה הזמן לעלות שוב על הכביש ולהתחיל לחזור הביתה. חזרה בכביש והמפלץ התאילנדי גומע את המרחבים כאילו והוא SUV בתחפושת. היה כיף גדול.
סיכום
יש בו בדי-מקס דברים שאינם מסיימים בהצטיינות את הפקולטה שלנו למבחני השטח. יש בו כמה דברים שבקושי מגרדים ציון עובר אבל מה שחשוב הוא הסך הכל וכאן הדי-מקס שנבחן על ידינו (עם ערכת המתלים האופציונלית, המשופרת) עובר בציון גבוה מאוד. עד שהמגה מגנום לא יוכיח לנו אחרת הוא זוכה כאן לתואר: הטנדר הטוב בחבורה.
בסוגריים
מפעם לפעם נשמעו חבטות מוזרות מכיוון מרכבו התחתון של הדי-מקס. אחרי גישוש בילוש ביטלנו תא האפשרות שמדובר ברעידות פנימיות ברכב. החבטות הזכירו בולמים משוחררים. הם לא. מבט כללי על תחתית הרכב לא גילה בעיה מיכנית. עד שנבדוק זאת שוב במוסכו של יורמי בגבע העסק הוא חוב פתוח שצריך לקבל מענה.
במהלך הנסיעה במסע האיסוזו צאלנג' באוסטרליה, התגלתה ברודיאו ובדימקס תקלה זהה. מיקום שגוי, נמוך באופן תמוה, של המנוע החשמלי המפעיל את שילוב מנגנון ה4-X4 –ואתו המחברים והחיווט הרלוונטיים – גרמו לקצרים חשמליים: הן עקב חבטות במרכב התחתון, הן בעקבות חדירת מים. התוצאה? כלי הרכב נמצאו נעים ללא יכולת שילוב ל4X4. לא טוב.
איסוזו די-מקס – מפרט טכני
מנוע
סוג/נפח – דיזל, 4 צילינדרים בטור, 2,999 סמ"ק
תזמון – גל זיזים עליון
הספק/סל"ד – 131 / 3,800
מומנט/סל"ד – 30 / 2,000
הזנת דלק – הזרקה ישירה
מרכב
הנעה – 4X2, 4X4, LOW, 2 דיפרנציאלים (אחורי מוגבל החלקה)
הילוכים - אוטו' 4
מתלה קדמי – עצמאי מוטות פיתול מוט מייצב
מתלה אחורי – חי קפיצי עלים
בלמים – דיסק מאוורר/תופים
מערכות עזר – ABS
מידות
בסיס גלגלים – 305
אXרXג –490X180X173.5X
משקל עצמי – 1,860 ק"ג
משקל כולל – 2,900 ק"ג
קיבולת מיכל דלק – 76 ליטר
שטח
מרווח גחון – 225 מ"מ
רדיוס סיבוב – 6.2 מ'
זווית גישה –35.5 מעלות
זווית עזיבה – 25.8 מעלות
שיפוע צד – 49 מעלות
תגובות אחרונות