עולמם המופלא של הצמיגים/פרק ו' – למה דווקא טיובלס. ומה זה רדיאלי.

טיובלס או טיוב טייפ ?

כשצמיג הטיובלס הראשון הגיח לאוויר העולם, לפני למעלה מ – 55 שנה, הייתה זו מהפכה של ממש.

הבשורה היתה – אין צורך באבוב (פנימית) בתוך הצמיג. כפועל יוצא מכך שונה מבנה הצמיג והשתפרה בטיחותו.

איך מבדילים במבט ראשון, על המדף, בין צמיג "שהולך עם וכזה שבלי"? מתבוננים בכיתוב שעל דופן הצמיג -  צמיג טיובלס (חסר אבוב) יזוהה בשמו Tubeless וצמיג הטיובטייפ (נושא האבוב), יכונה TubeType.

איך מבדילים במבט ראשון, על הרכב, בין צמיג טיובלס לצמיג רגיל? כמו למעלה ובתוספת לכך צמיג הטיובלס אמור להיות מורכב אך ורק על חישוקי טיובלס מיוחדים המתאימים לו. לחישוק כזה (כל חישוקי המגנזיום של רכבי השטח הם מסוג טיובלס) יש גבנון/בליטה בסמוך לחגורת הצמיג . בליטה שתפקידה ללחוץ אותו היטב פנימה לתוך המסילה. בחישוק טיובטייפ אין כזאת. יתר על כן צמיג טיובלס מקבל ונטיל מיוחד שמורכב ישירות על החישוק.

למה טיובלס?

את מירב זמן הנסיעות שלנו כולנו מעבירים – למרבה הצער יש לומר – בכבישים. שם, כשמתרחשת התערבות חיצונית בחייו השלווים של הצמיג היא קשורה, בדרך כלל, במסמרים או דומיהם, החודרים דרך סוליית הצמיג ומבקיעים דרכם לתוככי חלל הצמיג. כשזה קורה עדיף שהמסמר יפגוש חלל אוויר (כמו בצמיג טיובלס) מאשר אבוב (כמו בצמיג טיובטייפ).

מסמר חדר לצמיג מסוג טיובטייפ? קיים סיכוי גבוה ביותר לאובדן אוויר מהיר, חד וחסר פשרות. האבוב המנוקב משחרר את מטען האוויר שבתוכו לחלל הצמיג וכאן – הפתעה לא נעימה. האטימה המוחלטת בין צמיג לחישוק – שהיא תנאי הכרחי להרכבת צמיג טיובלס (ראו בהמשך) – לא קיימת בחישוק של צמיג מסוג טיובטייפ. וכך, הפנימית והשסתום (ונטיל)) קורסים לתוך חלל הצמיג וכמויות אוויר גדולות פורצות בבת אחת לחלל החיצון: חלקן דרך חגורת החישוק, וחלק משמעותי יותר מפתח השסתום שקרס. רע מאוד.

הפנצ'ר הפתאומי ארע בגלגלים קדמיים? אתם במצב קשה אבל לא בקטסטרופה – ההגה ימשוך חזק לכיוון הצמיג המרוקן. הפנצ'ר ארע בגלגל אחורי? קיימת אפשרות שבעקבות שילוב מספר גורמים כולל בלימה חזקה (פעולה אופיינית למי שנבהל ומעוניין להאט את מהירות התקדמות רכבו….) הרכב יסבסב סביב ציר המרכז שלו ותמצאו עצמכם בכיוונים אחרים מכיוון הנסיעה הרצוי ו…לא עלינו גם במפגש עם תנועה הנעה מאחריכם או מולכם. אופס.

מסמר חדר לצמיג טיובלס?  הסיכוי לפנצ'ר קטן.

צמיג הטיובלס אטום לחלוטין לדליפת אוויר מחללו – הן באמצעות מבנה מיוחד של חישוק שמספק אטימה לחגורת/עקב הצמיג, הן באמצעות שסתום ניפוח היושב בצורה אטומה  על פתח החישוק והן באמצעות השכבה הפנימית של צמיג הטיובלס, המרופדת בשכבה אוטמת, המונעת יציאת אוויר- "שכבת האינרליינר" המכילה חומרים כגון כרומו-בוטיל וברומו-בוטיל המונעים פעפוע של אוויר דרכם (בקצרה 'בוטיל' בלשון ברנז'ת הפנצ'רמעכרים).

וכך קורה, לא פעם, שנהגים ממשיכים ונוסעים, ימים ושבועות רבים, כשמסמר תחוב בסוליית אחד מצמיגי הטיובלס שלהם מבלי להיות כלל מודעים לחפץ הזר שהסתפח אליהם. המסמר חדר את סוליית הצמיג ופגש חלל אוויר אטום לחלוטין.

ומה עם נקודת  החדירה אתם שואלים ? ראשו הרחב של המסמר נמעך אליה ומונע – לעיתים לחלוטין ולאורך זמן – את יציאת האוויר.

וגם יתרון תפעולי לצמיג הטיובלס – בעת תיקון תקר אין צורך להתעסק עם אבוב ובצמיגי משא כבד אין צורך להרכיב חגורת מגן על החישוק.

טיובלס או טיובטייפ – טרשים

בשטח הסיפור שונה לחלוטין. הגורם העיקרי לפנצ'רים בשטח הם חתכים בדופן הצד של הצמיג שכן, בשטח המפגשים הם בעיקר עם מדרגות סלע ואבני צור חדות – אויבים אכזריים לדופן הצד הדקה והפגיעה. במידה ואבן הצור חתכה את רובדי דופן הצד בצמיג טיובלס – זהו מתכון לפנצ'ר בטוח. גם אם לא כל הרבדים נקרעו, והחתך לא מגיע עד חלל הצמיג, קיים סיכוי גבוה, שבהמשך הנסיעה בשטח תיחשף נקודת החולשה למפגעים נוספים (עומס – לחץ – עיוותים) ולבסוף תקרע דופן הצד -  מותירה אתכם עם פנצ'ר.

במידה והמפגש האגרסיבי עם אבן הצור מתקיים מול דופן צד של צמיג טיובטייפ והאבן, כמו במקרה הראשון, הייתה אלימה באופן מיוחד – חדרה את רובדי דופן הצד עד לצדו השני של גוף הצמיג – קיים סיכוי גבוה שהאבן "תפגוש" את האבוב, הנסמך על גוף הצמיג, תנגוס בו כראוי ותשאיר אתכם, גם במקרה זה, עם פנצ'ר. אבל, פעמים רבות החתך איננו כה עמוק ולהב מדרגת הסלע לא מצליח לחדור עד לחלל הצמיג. במקרה כזה צמיג הטיובטייפ יכול להמשיך ולתפקד, "כאילו אין מחר", עם חשש אפסי לפנצ'ר בנקודת הפציעה.

עוד מספר חסרונות לצמיג הטיובלס. נפתח בפסיכולוגיה. אם יתרונו הבולט של צמיג הטיובלס הוא בבטיחותו המשופרת בכביש …הרי לכם תסריט שמוכיח את ההפך.

אתם חוזרים מנסיעת שטח. אחד מצמיגי הטיובלס שלכם נחתך בדופן הצד ברמה כזאת שעדיין לא החלה בריחת אוויר אבל כל מה שהצמיג הסורר זקוק לו הוא עוד "דחיפת עידוד" קטנה. בכבישי ישראל על בורותיהם, קרצופיהם וחוסר שוליהם, יש די והותר דחיפות עידוד כאלה. והנה לפתע פתאום פנצ'ר ואובדן אוויר מהיר ופתאומי כמו בצמיג טיובטייפ, אולי מהר יותר. אופס.

טיובלס או טיובטייפ -  חולות

אם צמיג טיובלס , במהלך נסיעה בלחצי אוויר נמוכים בחולות, הופשט מהחישוק – אמצעי הניפוח הרגילים שנמצאים אתכם ברכב – משאבת רגל או קומפרסור קטן, לא יצליחו לייצר את הלחצים הגבוהים – הנדרשים על מנת להצמיד את צמיג הטיובלס לחישוק באטימה מוחלטת. חסרון נוסף קשור ליחסי הגומלין בין צמיגים וחישוקים. ברגע האמת, כשנחבטים בחוזקה כנגד סלע נסתר או, נוחתים בכבדות על הצמיגים במהלך נחיתה מתלולית -החישוקים עלולים להתעוות.

צמיג טיובטייפ? יאמר לחישוק "משתתף בצערך" וימשיך לתפקד כרגיל.

צמיג טיובלס?  עלול לאבד את אטימתו וממילא לעבור למצב צבירה מרוקן. יתר על כן – מרבית כלי הרכב כיום מצוידים בחישוקים שהם סגסוגות שונות ומשונות של אלומיניום מגנזיום וכיו"ב. חישוק מסוג זה לא רק שיגרום לפנצ'ר אלא שבדרך כלל לא ניתן לתקנו (מה שאפשרי בחישוקי פלדה כבדים ורגילים) וממילא לא יתאפשר להחזיר את צמיג הטיובלס הצמוד אליו למצב של מיכל אוויר אטום, כנדרש.

אז למה בכל זאת טיובלס?

יצרני הרכב אטומים לחלק מצרכי הג'יפאים אבל מטומטמים הם לא. ביודעם שהמסה העיקרית של רוכשי רכבי 4X4, נמצאת מרבית זמנה על הכביש – ברור להם ששיפור בטיחות הרכב בכביש עדיף על שדרוגו להתמודדות קלה יותר עם צפונות השטח. צמיגי טיובלס מתאימים לפורמולה הזאת ולכן אין זה מפתיע לגלות שכל רכבי השטח המגיעים לישראל מצוידים בצמיגי טיובלס.

טיובלס עם פנימית?

מתי תרצו להכניס אבוב לתוך צמיג טיובלס? בשני מקרים:

מקרה ראשון - אתם נוהגים באופן קבוע עם צמיגי טיובלס  והחלטתם לצאת לראלי אתגר, הכולל קטעי נהיגה מהירים ו/או מכשולים טכניים לרוב. בראלי כזה קיים סיכוי שהחישוק יתעוות והאוויר ישתחרר מחלל הצמיג. כתרופה למכה אתם מכניסים  אבוב לתוך הצמיג. ומגדילים את סיכוייו לשרוד את החבטות, מבלי לאבד אוויר, באופן משמעותי.

מקרה שני – הצמיג קיבל חתך בדופן הצד (על פי תקנות משרד התחבורה אסור לתקן טיובלס שננקר בדופנו כי ייתכן שאחד מחוטי הפלדה נקרע בעת חדירת הגוף הזר ותיקון לא יצליח למנוע את חדירת אוויר לדופן, הפרדת שכבות ו… קריסת הצמיג.). במידה ותחדירו לצמיג הטיובלס אבוב ותתקנו את החתך בדופן הצד – על מנת שימשיך לשמש כצמיג רגיל ( TubeType ) תוכלו להמשיך ולנסוע ללא חשש לקטסטרופה ותוך חיסכון ניכר בכסף. <u>אבל,</u> חשוב להיות ערניים ומודעים לשינוי אופיו הבטיחותי של הצמיג. בכל אבוב (פנימית), בשורש פטמת השסתום, קיימים חריצים שמטרתם – שחרור האוויר שנכלא בין דופן האבוב  ודופן הצמיג – במהלך "עבודת" האבוב והצמיג. בחור חישוק הטיובלס, בימים כתיקונם, מורכב שסתום אטום לחלוטין. כשמוסר השסתום, על מנת לאפשר החדרת האבוב עם השסתום החדש מתבטלת האטימה המוחלטת!

צאו וראו - כשיחדור מסמר, וינקב את האבוב, האוויר הכלוא בו יצא במהירות לאוויר העולם – בדיוק כמו בצמיג עם אבוב רגיל! במידה והחלטתם, על מנת לחסוך בכסף, להשתמש באבוב בתוך צמיג טיובלס זכרו שהחישוק חייב גם הוא להיות מתאים לטיובלס  -  לא יעלה על הדעת להרכיב צמיג טיובלס על חישוק רגיל ולהפך. אי התאמה בין סוג החישוק וסוג הצמיג מהווה סיכון בטיחותי רב שמשמעו סבירות גבוהה לאובדן אוויר פתאומי במהלך הנסיעה.

יתר על כן התקנת אבוב אפשרית בצמיגים בעלי חתך של 70 ומעלה. התקנת אבוב לתוך צמיג בחתך נמוך מזה עלולה לעוות את האבוב: הן בעת ההתקנה הן בעת הניפוח.

רדיאלי או דיאגונאלי

כשחברת הצמיגים מישלן הודיעה בשנת 1946 על הכנסת צמיג חדש לשימוש – הצמיג הרדיאלי – עדיין קשה היה להבין איזו מהפכה יחולל הצמיג החדש.

עד הופעת "הרדיאלים" כל הצמיגים בעולם היו "דיאגונלים" – כלומר אלכסוניים (מכונים גם- CrossPly או BiasPly).

המונח "דיאגונלי" התייחס לצורת השיכוב של הסיבים שהרכיבו את שלד הצמיג (אריגים מגוממים בתחילת ימי הצמיג וניילון ופוליאסטר מגומם מאוחר יותר). הללו הונחו באלכסון זה כלפי זה וגם באלכסון ביחס לקו החישוק. הסיבה העיקרית, ההיסטורית, למבנה הנ"ל היתה פשטות המבנה וחוזקו.

חסרונו העיקרי של הצמיג הדיאגונלי היה נעוץ במבנהו: השלד הדיאגונלי עבד <u>כיחידה אחת</u> ועל כן גם החלקים שהודבקו מעליו (כל מעטפת הגומי החשופה לאויר העולם) עבדו כיחידה אחת. כל עיוות של דופן הצמיג גרר אחריו התפשטות, או התכווצות, של הסוליה. לא טוב. כפועל ישיר מכך תוחלת החיים של צמיג דיאגונלי היתה נמוכה ואחיזת הכביש שלו היתה מוגבלת. ברבות השנים, עם התפתחות הרכב בעולם, חוזקו צמיגים דיאגונלים על מנת שיוכלו לעמוד במטלות הביצועים המשופרים. החיזוק נעשה על ידי הוספת שכבות פנימיות לשלד. תוספת שלילית ביותר. משקל היתר של הצמיג המחוזק  הגדיל את המשקל הבלתי נתמך, פגם בכושר ריסון המתלים, הפחית את נוחות הנסיעה וגרע מהיציבות הכיוונית. תוספת הגומי גרעה עוד יותר בתחום שמלכתחילה נחשב בעייתי בצמיג הדיאגונלי – כושר פיזור החום.

כתוצאה מכל אלה יצר הצמיג חיכוך גבוה עם הכביש שהגדיל את התנגדותו לגלגול ואת צריכת הדלק.

 מספיק משכנע על מנת שמארצו של הדוד סם תצא בשורת הצמיג החדש, הרדיאלי?  מסתבר שלא.

וכך היתה זאת שוב מישלן שהפכה לחלוץ שלפני המחנה (האמריקאים אגוז יהיר וקשה לפיצוח, נכנעו סופית לתכתיבי כוחות השוק רק בסוף שנות ה-70 כאשר כיום חברת גודייר היא יצרנית הצמיגים הרדיאלים הגדולה בעולם).

בשורת הרדיאלי

הצמיג הרדיאלי שינה את שיטת בניית השלד הפנימי של הצמיג.  

החידוש היה בשלושה מישורים:

א. שימוש מתוחכם בחוטי פלדה.

ב. שיכוב השכבות הפנימיות (השלד) לרוחבו של החישוק (מצד אחד לצד שני שלו ב-90 מעלות).

ג.  תולדת סעיפים א' ב' -  הפרדה מוחלטת בשלד הצמיג וכתוצאה מכך גם ב"מעטפת" בין סוליה ודופן.

המבנה הרדיאלי יצר בן לילה סדרת יתרונות מרשימים -

השיטה הרדיאלית הקטינה בצורה משמעותית את ייצור החום הפנימי בתוך הצמיג (לא עוד רבדים הנשחקים זה כנגד זה), והעמידה לרשות צרכני הצמיג החדש קבוצת יתרונות גדולה:

תוחלת חייו התארכה, אחיזתו השתפרה, יציבותו הכיוונית גדלה, מרחקי העצירה התקצרו, תגובת ההגה נעשתה מדוייקת יותר, נוחותו הרקיעה שחקים, ביצועיו העפילו לפסגות חדשות (עם צמיג רדיאלי ניתן היה להגיע למהירויות סופיות שאסור היה לחלום עליהן בדיאגונלי – שהוגבל בדרך כלל למהירות מרבית של – 120 קמ"ש בגלל הדפורמציה בין רבדיו), צימאונו לדלק קטן ואפילו עמידותו לתקרים השתפרה (תולדת צפיפות חוטי הפלדה שגדלה).

היתרון היחיד, המובהק, שנותר לצמיג דיאגונלי הוא בחוזקו – עמידות גבוהה יותר של דופן הצד שלו לקרעים.

בעצם כולם רדיאלים?

בבואכם אל פנצ'רמעכר שאינו מוכר לכם, על מנת לרכוש סט צמיגים חדש – אנא אל תתרשמו ממילות השבח שהוא מעטיר על היות צמיג זה "רדיאלי אמיתי, ממש בונבון".

99% מהצמיגים המיוצרים היום לרכב פרטי ולרכבי השטח מהסוג הנמצא בידכם הם צמיגים רדיאליים !!!

צמיג רדיאלי יזוהה על ידי האות R, המוטבעת על דופן הצד שלו, בדרך כלל "מושחלת" בין מידותיו. צמיג ללא סימון R  הוא צמיג דיאגונלי.

תגידו: "אבל אם 99% רדיאלים אז לשם מה לציין על דופן הצמיג את האות הלועזית R (המציינת היות צמיג זה רדיאלי) הרי בדרך כלל נותנים ציון ביוצאים מהכלל ולא בכלל?" . "ככה".